טיסת ערב מאוחרת שלחה אותנו היישר לאתונה ההיסטורית והמרתקת, לא עצרנו לתור אותה והמשכנו ישר למלון בפיראוס שהתגלה כמעניין במיוחד מבחינה עיצובית, הלובי שנראה לקוח משלהי שנות ה-70' בעל הpayphone הישן בעל צבעי הניאון, צמחים ירוקים וגדולים ושח מט שקוף שהונח על השולחן כאילו חיכה רק לנו. אמנם לא שהינו בו יותר מידי אך לילה הספיק כדי לחוות ולספוג את האווירה שהמקום שידר. החלטנו לחקור קצת את האיזור בסביבות חצות, הסיבה העקרית הייתה הרעב המשוגע אחרי הטיסה אך זו הייתה סיבה מספיק טובה כדי להסתובב טיפה. מצאנו מקום נחמד ואותנטי לא רחוק מהמלון שם התאחדתי שוב עם הצזיקי החלומי שרק יוון יודעת לעשות כמו שצריך, יוגורט עם מלפפונים אתם אומרים כמה קשה זה כבר יכול להיות, אולי זו האווירה שם שעושה אותו כל כך מוצלח, או אולי זו אני שכושלת להכין אותו בבית, אבל מה שבטוח זה שהוא פשוט מדהים ושווה כל ביס.
למחרת קמנו למסע שופינג קל לפני ההפלגה. הגענו בצהריים למרינה של פיראוס, קיבלנו את היאכטה והתחלנו להתמקם, להרגיש בבית. אחרי יום מתיש אך מספק פרשתי לישון בזולה המרווחת שלי לפני יום חדש שיתחיל במים.
את הבוקר השני שלי פתחתי עם נוף מדהים של ים, שמיים ושקט, יצאתי לריצה מסביב למרינה, לפיראוס יש טיילת רחבה ומדהימה ביופייה לאורך הים, אחרי ארוחת בוקר מזינה וטובה שהכנתי לי ביאכטה, יצאנו לים להפלגה הראשונה.
עם הים הפתוח, רוח במפרשים ואלפי איים שמקיפים אותנו, הפלגנו לעבר האי "פורוס", בו חגגנו בשנה שעברה את חג ראש השנה, היה משהו מאוד מקרב וביתי לשוב בדיוק לאותו המקום, לראות אותו פתאום מזוויות קצת אחרות, הספקתי לעשות ולחוות המון בשנה הזו, להתבגר עוד קצת ולדעת להתבונן על דברים בצורה מעמיקה יותר. אני שמחה שחזרנו לשם, זה באמת נתן לי את הפרספקטיבה שהייתי צריכה על החיים שלי. הבוקר השלישי נפתח גם הוא בריצה, הפעם מסביב לאי הקסום הזה, זו הפכה להיות שיגרה ברורה בטיול הזה, זו דרך מצוינת לחוות את האי דרך הרגליים ולראות מקומות חדשים, גם כשאני רצה בבית אני אוהבת למצוא כל מיני פניות חדשות ולמצוא אזורים שונים וחדשים לעין, דבר שהופך את הריצה להרפתקה בפני עצמה. אחרי מקלחת קרה וצוננת יצאנו אני אחותי וחבר מההפלגה לסיבוב באי, כמובן שניצלתי את הרגע לצילומים והבאתי איתי את המצלמה לתעד את כל היופי שהיה סביבנו. האי פורוס לא גדול אך הוא בנוי בצורה כזו שבין הסמטאות יש מדרגות לגובה ולצידם כל הבתים המקומיים, דבר שמקנה נוף מדהים ודרכים מגוונות ללכת בהן. היופי במקומות כמו האי הזה זה הפשטות שבה הם חיים, כל דבר שקיים שם הוא פרי יצירתם, הפירות, הירקות, הבגדים, הבתים. היינו עדים לכמה בחורים מבוגרים שעמדו באחת הסמטאות בגובה, עם כמה חלונות מפורקים אותם הם צבעו בכחול המסורתי, עוד בחור שבדיוק היה באמצע בניית בית ואישה שישבה מחוץ לבית וארגה. מדהים לראות כמה טוב הם חיים עם כל כך מעט, כמה שמחה ואושר הם מקרינים למרות או בזכות המחסור האדיר בדברים חומריים, כמה שפשוט המקום, ככה השמחה גדולה, היה מדהים להיות עדים לזה ולספוג את האנרגיה החיובית של המקום.
המשכנו בהפלגה אל עבר האי "הידרה" אי יפהפה ויוקרתי בניגוד לפורוס, בעל מוניות ששטות על המים כיוון שברוב המקרים אי אפשר לעגון על הרציף, אלא על המים. יצאנו עם מונית לצד השני של היבשה, עלינו בעליות למסעדה יפהפייה בעלת מרפסת רחבה המשקיפה על כל האזור מלמעלה, בדרך נחשפנו לכל חנויות היוקרה שהוציאו לי את העיניים ברמה כזו שאני הולכת לחלום עליהן עוד הרבה זמן, לצערי הגענו בחושך כך שאין לי יותר מידי תמונות להמחשה. למחרת קמנו מוקדם והמשכנו ליעד הבא.
בדרך לאי "ספציוס" עצרנו ב"מפרץ דוקוס" במטרה לתפוס קצת צבע ולשחות, אך הרוח התחזקה מעט כך שלמים לא זכיתי להגיע. יש משהו מאוד מאתגר בלקפוץ למים באמצע לב ים בלי לדעת מה יש מתחת, אני מאוד אוהבת את התחושה הזו מצד אחד, התחושה שעולם שלם קיים מתחתי אך יחד עם זו ישנה תחושת הפחד שבואו נודה באמת, משתלטת קצת יותר, הפחד הזה שאין לדעת מה חי בתוך המים, אין לדעת מה יצוץ פתאום הוא זה שנראה בעיני כל כך מאתגר. קיפלנו את עצמינו והמשכנו בהפלגה, הגענו לאי ספציוס בשקיעה ונקשרנו לאחת היאכטות, זו שיגרה מתמשכת פה, כיוון שאין מקום צמוד לרציף, אנחנו נקשרים ליאכטה אחרת בכדי לא לזוז אך אין לנו גישה ישירה לקרקע של הרציף, דבר שמצריך להתנהג ולהרגיש כמו נינג'ה כיוון צריך לעבור מיאכטה ליאכטה עד שמגיעים ליבשה. זה בהחלט יכול לסבך עניינים כשאת עם מצלמה ביד אבל זה היה המצב הנתון ותמיד ניסינו להפיק ממנו את המיטב! יצאנו לסיבוב באי, 26 ק"מ מקיפים את כולו, רוב המקומות היו חשוכים וריקים אך היו גם כמה פאבים ומסעדות שוקקות חיים, הרבה גישות של סולמות למים הצלולים ובתים מרהיבים ביופיים, התחושה הייתה שאני מהלכת במושבה יוקרתית ישנה. לבסוף התיישבנו במסעדה מקומית, ראיתי לראשונה בחיי ירח אדום בוהק וגדול מעל פני המים, זה היה בין המחזות היפים ביותר שיצא לי לראות בחיי. אחרי כוכב נופל או שניים עשינו את דרכינו חזרה למיטה.
למחרת בבוקר הספקתי לצאת לסיבוב קטן נוסף באי כדי לצלם קצת ביום, לא הגעתי רחוק כי התקפלנו מוקדם באותו יום אבל הצלחתי להגניב כמה תמונות יפות מהאי. המשכנו לאי "הרמיוני", הגענו הפעם באור יום, אי כפר קטנטן, מלא ביונים, חתול אחד חמוד ומאפייה לא מהעולם הזה. התיישבנו לאכול צהריים במסעדה מקומית על הים, את יתר הערב בילינו ביאכטה וקינחנו בגלידה נהדרת במאפיה הקסומה מעבר לרצף.
 |
| האי ספציוס |
 |
| הרמיוני, כפר הדייגים הקטן |
הבוקר השישי הגיע וכבר התחלנו להרגיש את הסוף, השתדלתי להיות מאוד בתוך החוויה ולא לחשוב על הזמן שיש לנו שם כדי לא להרגיש את הסיום, זה עבד מעולה אבל מצד שני חיכתה לי כפאת ריאליטי שהחזירה אותי למציאות אחרי כמה זמן. את הבוקר הזה פתחנו באותה מאפייה קסומה, פאי לימון ושקדים עם כוס קפה, הכי מושחט שלי בתקופה האחרונה, אני מאוד משתדלת לאכול בריא ולהכין מנות בעצמי בבית, חוץ מהכיף וחופש היצירתיות שזה נותן לי, ככה אני מרגישה בשליטה מלאה על מה שנכנס לי לגוף, אני מודעת יותר לעצמי וערה יותר לבריאות לשלי. אבל בחופשות תמיד יש תחושה של חיים מקבילים, מעין תחושה בה אתה חי בעולם מקביל ושכל מה שקורה לגוף שלך יחזור לקדמותו בארץ, אבל זה לא נכון ובסוף הבועה מתפוצצת ולכן צריך לדאוג לגוף שלנו גם בחופשה. יצאנו לאיזור שנקרא "מפרץ הרוסים", מפרצון בים שנמצא בין קבוצת הרים ואיים. זה עוד מקום שהיינו בו בשנה שעברה, היה כיף לחזור למים הצלולים האלה, קפצנו למים, שחינו לחוף וחזרה, אחרי בירה או שתיים התחלנו לעבוד על ארוחת הערב. הפעם לא שהינו במרינה או מפרץ מסודר, נקשרנו יאכטה ליאכטה באמצע הים, זו חוויה שונה כי אין קרקע לרדת אליה, רק עוד יאכטות אליהן אפשר לעבור. ישבנו כל קבוצת היאכטות לארוחת ערב גדולה עד השעות הקטנות של הלילה, עשרות אנשים מכל רחבי העולם, מגוון שפות, מליוני כוכבים מעלינו ואין סוף צחוקים.
הבוקר האחרון על היאכטה הגיע, יצאנו מוקדם בבוקר ממפרץ הרוסים לכיוון "אגינה", או בשמה השני - "אי הפיסטוקים". אי שלם שכל תחליטו הוא עיסוק בפיסטוקים. שווקים בכל פינה שמוכרים ממרחים, עוגיות, ריבות, חמאות, משקאות, סבונים ועוד עשרות מוצרים שמכילים פיסטוקים. זה אולי נשמע קצת מוזר ולא מושך אבל זה אלוהי וטעים בטירוף! אחרי סיבוב מקיף באי חזרנו ליאכטה והמשכנו ליעד האחרון והראשון, המרינה של פיראוס, אלימוס. לאחר שעה וחצי הגענו לפיראוס, התארגנו ויצאנו עם שאר חברי הקבוצה לארוחת פרידה באחת המסעדות האותנטיות.
 |
| מרינת אלימוס |
למחרת ארזנו את עצמינו ונפרדנו בצער רב מהיאכטה, המשכנו למלון באתונה שם השארנו את הציוד והתחלנו ללכת לכיוון "הפלקה", איזור מרכזי באתונה מלא בחנויות מקומיות, דוכני תכשיטים מעבודת יד, מסעדות וקינוחים מוגזמים ומושחטים. כל אתרי העתיקות וההיסטוריה נמצאים גם הם באיזור זה, לצערי לא היה לנו הרבה זמן לחקור גם אותם כיוון שהטיסה חזרה הייתה באותו לילה, אך תמיד טוב להשאיר טעם לעוד, ומי יודע, אולי נמצא לזה מקום בשנה הבאה.
